אביו של החייל ברקאי שור הי"ד שנהרג בפעילות צה"ל ברצועה נפרד ממבנו במילים חמות ונרגשות.

ברקאי שלנו

ילד אהוב על הכל, מתנדב שכולו לב. מילדות היה מתנדב בכל מקום שרק אפשר. ב"יד אליעזר" באריזת מזון, ובמד"א, מדריך ואחראי על סניף בני-עקיבא "מרכז". אם ראה אדם לצד הדרך- תמיד עצר ועזר. רצה שניסע בשני כלי רכב , כי כך אפשר לקחת יותר טרמפיסטים…

למד שנתיים בישיבת "שבי חברון", ותפס חזק את דרך "ישיבות הקו"- דתי ולאומי. רצה מאד לשרת כפארמדיק. מאמצים עילאיים. אך כשלא הצליח- לקח את החיילות הקרבית הכי רחוק שיכול היה. בחופש הגיע לעבודה כדי לנקות את כוונת הרובה באוויר דחוס. נעליו מצוחצחות למשעי.

הוציא רשיון ג' לאחרונה, כדי שיוכל להתנדב כנהג אמבולנס. הוציא אישור מיוחד להתנדב כחייל- כי בזמן החופשות שלו מהצבא- היה מתנדב, לעיתים משמרות כפולות, במד"א.

גם כשסבל משברי הליכה- שמענו ממנו כי אם צריך לסחוב אלונקה- אז כמובן שהוא יתייצב מתחתיה. את מסע הכומתה של 65 ק"מ התעקש לעשות למרות שהרופא ניסה לקצר לו את המסלול בשל שברי ההליכה.

נהרג תוך לחימה, המחיר ששילם, הגדול מכולם. המחיר ששילמנו, אבידה ענקית למשפחה, אבידה לכל עם ישראל.

יהי זכרו ברוך